קשרי משפחה היו מאז ומתמיד נושא דרמטי וצבעוני ששימש השראה ליוצרים רבים בתחום האמנות. משחר ההיסטוריה האנושית הייתה המשפחה גורם מרכזי בחברה, כשיצירתם של האמנים שימשה כעין אספקלריה לקורותיהן של המשפחות לסוגיהן, וחשפה את "הקיר הרביעי" של בימת החיים, אותה מסגרת כה טריוויאלית וכה מורכבת, שהיא המקור והעתיד, המוכר והמנחם ושביסודו נמצאת האהבה, אבל גם הגעגוע, הפרידה והמוות.

ציוריה של קרן גל בתערוכה בוחנים את מרכיבי האלבום המשפחתי האישי שלה על ציר הזמן, כשהעיסוק בזיכרון מהווה את הבסיס שלהם. דרך העבודות נחשפים סוגי הקשרים המשפחתיים ומרקמי היחסים בין הדמויות השונות מתוך תצפית פנימית וחיצונית; מתוך ראייה רומנטית קרובה ורחוקה כאחד. יש והציורים יאששו סצנה משפחתית מכונסת יחדיו בקרבה אינטימית, המקרינה אושר, שלמות ואידיליה, יש והם ישדרו תא משפחתי מפורק עם תפיסה מחודשת בתוכו.

חלק מהתצלומים תעביר גל אחד לאחד אל הבד, חלק אחר היא תגזור, תחתוך ותרכיב על הבד בקונסטלציה חדשה כפעולת בימאית המביימת מחדש את חייה דרך זיכרונותיה.

גל טווה בציוריה את הביוגרפיה האישית שלה עם בני משפחתה מכריה וחבריה, בין אם היא אמיתית ובין אם היא בדוייה. בדרך זו הבדייה והאמת של הזהות האוטוביוגראפית וזו של שדה הציור, נרקמות מציור לציור ונתפסות כמשל לשדות הנפש שלה.

"כשאני מצטלמת אני תמיד מחייכת, גם אם באותו רגע אין לי כל סיבה מוצדקת לחייך. חשוב לי להביט יום אחד באלבום המתעד את חיי ולהאחז רק בזיכרונות מאושרים, בפסאדה החמימה..."

הדמויות של קרן מנוטרלות מהסביבה הטבעית בה צולמו והן מוכנסות לרקעים מפשטים, או כאלה בעלי דגם צמחי או אורנמנטאלי (ספירלות). בפעולה זו אין הדמויות נמצאות בזיקה ישירה לאמנית בלבד, אלא מופקעות לרשות הכלל. יחד עם זאת, תקפיד גל לתארן בגוש או בקבוצה מתוך הרצון (התת מודע שלה?) לבטא מצב אוטופי של משפחה שלמה ומלוכדת.

לא נמצא כל אסתטיות בדמויות. גל מעוותת אותן במכוון, קוטעת לעיתים את אברי גופן או ממוססת אותן בתוך הרקע, תוך שהיא בונה פריים חדש שלהן על הפריים שביצעה במקור המצלמה. אף על פי כן נמצא דבר מה בדמויות אשר יזמין אותנו להשאר מולן עוד פרק זמן, במטרה לנסות לטוות את הסיפור שמאחוריהן.

בעבודת גוף משוחררת של הנחת צבע ספונטאנית על פורמטים גדולים או קטנים של בד, תוך שימוש בסקלת צבעים אקספרסיבית ובחזרה, כמעט על גבול האובססיה, של דמויות סכמטיות או דגמים שהוכנו בשבלונות, מנסה גל להגיע לאיזשהו מקום של שקט, של שלווה המאפיינים שיגרה ביתית מנחמת ושפוייה בתוך הכאוס של החיים.

האלבום המשפחתי המצוייר של קרן גל, גם אם הוא חוסה תחת צילומים מעברה, בנוי בסופו של דבר, מסך זיכרונותיה. העבר, יהיה אשר יהיה הוא זה המרכיב את ההווה שלה, הוא זה שטוען את המציאות במהות ובלעדיו היא כטועה בדרך. אולם אותו עבר, בדוי או אמיתי, הוא גם זה הכובל אותה בכבלי הזיכרון והשכחה, ודרכו נבחנים מעשיה לקראת העתיד לבוא.

ביצירתה של קרן גל מככבת דמות האדם. מיניותה אינה תמיד ברורה אך לעתים מודגשת הפרדה צבעונית בין הדמויות המנוגדות שתפקידן להשלים אחת את השניה בתוך מבנה כללי בו שולט הכאוס.

האדם בתוך הכאוס מסמל יותר מכל את "הנסיון ליצור סדר" שבו עוסקת האמנית. בציורים מוקדמים משתלב האדם בתוך מערכות צורניות וצבעוניות מוגדרות, תחומות בקו או מהוות כתם צבעוני שונה מאד. מאוחר יותר משתלט הכאוס על המשטח כולו ודמות האדם מנסה לצוף מתוך תמונת ילדות נוסטלגית, ומתבונן לעבר מערכת כתמים וצורות המהווה מעין נוף דמיוני. הדמות בקדמת הבד מובילה את הצופה אל תוך התמונה כמבקשת ממנו להצטרף למסע בו לציוני הדרך המוחשיים חשיבות רבה במסגרת אותו מאמץ ליצור את "הסדר החדש", סדר הנבנה מסך כל ההתנסויות של האמנית בטכס ההתבגרות שנערך באמצעות הציור. כאשר האדם נעלם מתוך הציור, אין הציור הופך מופשט לגמרי ואת מקומו תופסות צורות גיאומטריות המזכירות לעיתים צורת צלב. דגם סכימתי המסמל אדם? או שמא סמלים נוצריים הצפים מתוך סביבה אחרת, או אולי דגם ארכיטקטוני בו משתמשת האמנית כדי ליצור את המסגרת ההכרחית באמצעותה תוכל להשתלט על הכאוס המאיים?

משלושת האפשרויות המוזכרות עולה הצורך להעמיד סייגים וחוקים מול תנופת היד הממלאת את הבד בתנועות עצבניות ורוטטות היוצרות מעין משטח פרחוני ענק של צורות מעגליות.

קרן גל מנסה לבנות את האיזון הבלתי אפשרי כמעט בין התפרצות וולקאנית וסדר הבריאה.